החלטה בתיק ב"ש 090098/05

1.         הבקשה שבפני הינה בקשה לחילוט ערבויות על פי סעיפים 52 ו-51(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996.

בבקשה נאמר כי ביום 20/11/03 הוגש נגד המשיב כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום הדיון הסכים ב"כ המשיב למעצרו עד תום ההליכים, לאחר ששמר לו את הזכות להגשת עיון חוזר.

ביום 29/2/04, בעקבות בקשת המשיב לעיון מחודש בהחלטת המעצר, הורה כב' השופט כבוב, בהסכמת הצדדים, על שחרור המשיב למעצר בית בבית אמו, וזאת בין היתר בתנאים של ערבות עצמית, ערבות צד ג' של האם והפקדת מזומן בסך 5,000 ש"ח.

ביום 4/8/04 הגיעה המשטרה אל הכתובת אליה שוחרר המשיב למעצר בית והמשיב לא נמצא שם. כמו כן לא התייצב המשיב לישיבת הוכחות ביום 13/9/04. בגין אי איתורו של המשיב, הורה כב' השופט גורפינקל על התליית ההליכים. אי ההתייצבות החלה עם קביעת המועד לשמיעת פרשת ההגנה. המשיב נעצר בסופו של דבר בינואר 2005 בבת-ים כאשר ברשותו דרכון מזויף, תעודת זהות מזויפת וכסף החשוד להיות מזויף. המעצר הוארך לצורכי חקירה עד ליום 9.1.05.

במסגרת הבקשה, התבקש בית המשפט לעיין בהחלטת השחרור ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וכן להורות על הזמנת הצדדים לדיון בבקשת חילוט הערבויות.

2.         הדיון נדחה מידי פעם בגין שאלת הייצוג ולאחר מכן עד אשר יידון כב' השופט גורפינקל בשאלת הארכת המעצר.

גם במהלך חודש מאי 2005 נדחה הדיון פעם נוספת, בגין שאלת הייצוג של המשיב.

ביום 28/5/05 הוגשה בקשה לקביעת דיון בבקשה לחילוט ערבויות. באותה בקשה צוין כי לעניין הבקשה לעצור את המשיב, הסכימה ב"כ הנאשם, עו"ד קינן, ביום 14/4/05, למעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. ביום 5/5/05 התקיימה ישיבה אחרונה בבקשה, בפני כב' השופט שוהם, ושם ביקשה עו"ד קינן לדחות את הדיון משום שעו"ד ליסטר מייצג את המשיב בתיק העיקרי וייצג אותו גם בבקשת המעצר, ולכן נדחה הדיון ליום 19/5/05.

ביום 19/5/05 נקבע דיון בתיק העיקרי בפני כב' השופט גורפינקל, ועו"ד ליסטר חזר לייצג את המשיב . באותו דיון הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון וצירף תיק נוסף אשר עניינו עבירות אותן ביצע במהלך התקופה בה נמלט מהדין וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית בגין הפרת תנאי השחרור.

הבקשה לחילוט ערבויות לא נדונה בפני כב' השפט גורפינקל אשר דן בתיק העיקרי, והיא הועברה לכב' השופט רוזן. אולם, בהעדר צדדים לא נדונה הבקשה, ולאור זאת התבקש בית המשפט לקבוע את הדיון בבקשה לחילוט ערבויות.

3.         במסגרת הדיון שבפני, ציינה ב"כ המבקשת כי במשך 4 חודשים לא הופיע המשיב לדיון בתיק העיקרי, לאחר ששוחרר בסוף פברואר 2004. לכן היה צורך להתלות את ההליכים עד אשר נעצר המשיב בינואר 2005, כאשר ברשותו, כאמור, דרכון מזויף, תעודת זהות מזויפת וסם, עובדות בהן הודה במסגרת כתב האישום הנוסף, אשר צורף לכתב האישום המקורי בגינו הוגשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

ב"כ המבקשת ציינה כי המשיב איננו ממלא אחר הוראות רשויות החוק ויש לכן לחלט את הערבויות במלואם. ב"כ המבקשת התייחסה לערבותה של האם אשר אמרה לשוטרים, כאשר הגיעו לביתה, כי כבר מספר שבועות לא ראתה את בנה-המשיב. במהלך כל אותם שבועות לא הודיעה אמו של המשיב, על כך שהמשיב הפר למעשה את תנאי מעצר הבית.

עו"ד ליסטר, ב"כ המשיב, טען כי אין מקום לחלט את הערבויות, למרות העובדה שהמשיב הפר מעצר בית ואגב הפרת מעצר הבית בוצעו על ידו עבירות נוספות, אשר גם בגינן הוגש נגדו כתב אישום. לדבריו, אין מקום לחילוט הערבויות בשלב זה, לאחר שהתביעה הגיעה להסדר טיעון עם המשיב ולא הזכירה דבר בעניין הערבויות. ב"כ המשיב טען כי לאחר שהנאשם נתן את הדין גם על הפרת תנאי מעצר הבית וגם בגין העבירות אותן ביצע בעת ההפרה, אין מקום לחלט את הערבויות ויש להעביר את הסכום במזומן אשר הופקד על ידו כתשלום בגין שכ"ט עו"ד.

4.         אין ספק כי הערבויות אשר הופקדו כתנאי לשחרורו של המשיב למעצר בית נועדו להבטיח את שהותו בפיקוח אמו במעצר הבית ואת התייצבותו לדיון.

הבקשה הוגשה עוד בינואר 2005, כאשר ממועד זה ועד למועד עסקת הטיעון נדחה הדיון בבקשה מספר פעמים. מאחר ועסקת הטיעון נערכה במאי 2005, הרי שאין כל מקום לטענת ב"כ המשיב כי לא היה ער לבקשה או כי הבקשה לא נזכרה במסגרת עסקת הטיעון.

אין גם מקום לטענה כי מאחר ועבר זמן והמשיב הודה בעבירות אשר בוצעו על ידו, ובין עבירות אלה גם עבירות אשר בוצעו תוך כדי הפרת תנאי מעצר הבית, הרי ששוב אין לחלט את הערבויות.

אין לראות בחילוט הערבויות בגדר עונש, אלא שיש לראות בחילוט התראה לכל מי שמפר הוראה חקוקה ובוודאי למי שמתעתד לבצע עבירות נוספות תוך כדי הפרת תנאי מעצר הבית.

לכן, העובדה כי בשלב זה כבר הודה המשיב בכל העבירות אשר יוחסו לו, אין בה כדי למנוע את הצורך בחילוט הערבויות על מנת לשמור על חלופת מעצר בתנאים כחלופה ראויה במקרים אחרים.